מול החלון

5 במרץ 2009 § השארת תגובה

בכיתה ג' 2 הסתיים לו זה עתה שיעור טבע ועוד מעט יתחיל שיעור עברית, ובינתיים כולם עומדים באזורים שונים של חדר הכיתה, פזורים בקבוצות קטנות, שלשות וזוגות ואיזה שניים-שלושה בודדים, והכיתה נמלאת רחש ער.
הילד בהיר וחולמני, גבוה וצנום ומעט גמלוני למראה, עומד לבדו כנגד זגוגית החלון וגבו אליהם. רואות עיניו את חורשת האורנים בחוץ, שהגשם והרוח מצליפים בה חליפות.

אך ליבו אינו כה חולמני, ואינו נתון לנוף החורפי שמעבר לחלון. ליבו שלוח לאחור. מגשש, מרגיש ששם כולם מתבוננים בו, מרחרח ומאתר את מיקומה ביניהם בחלל החדר. ואכן היא שם, במרכז הכיתה, מתבוננת גם היא. עיניה נעוצות בגבו והוא מאושר. כן – הוא יודע שככה זה מושך. ילד חכם וחולמני, מפריד עצמו משאר הבנים, עומד ליד החלון ומתבונן הרחק.
והיא – בלונדינית, מלכת הכיתה, עומדת מאחוריו ומתבוננת בו. מאוהבת בו.
איזה רגע מאושר.

אחרי הצהריים הוא חוזר הביתה, ואחותו הגדולה אומרת לו:
– אסף! מה זה – אתה לא לובש תחתונים?
– אני כן…
– באמת? אתה לא מרגיש שיש לך קרע ענקי מאחורה ורואים לך את כל החריץ של התחת?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מה זה?

כרגע אתה קורא את מול החלון ב-דמדומים וגמגומים.

כלים

%d בלוגרים אהבו את זה: