שלושה שירים

5 במרץ 2009 § השארת תגובה

בָּאתְּ
בָּאתְּ
עטופה בשחור
מכשפת את כל היקום
ואת העור

באת
בלילות בוערים
נפערה כל הארץ תחתיי
נשמטו ההרים

באת מחַללת מבלי לשאול
באת מחוֹללת שורפת הכל

באת
וכיבית את האור
ולקחת את ידי בידך
והצתת בי קור

באת
מלמדת לחטוא
מתבוננת בלב התמים
הורגת אותו

באת ונגעת בי בוראת עולמות
באת וראית ושאבת נשמות

באת
ופערת את הבור
וציווית לי לפסוע ולא
להביט לאחור

אז
בַּלֵיל הכחול
רוצצתי ראשך ואותך
טמנתי בַּחוֹל

תּוֹם
תום,
אתה ילד גדול
אז תפסיק לצחקק כשאתה
הורג תרנגול.

תום,
מאוחר, לך לישון,
אמא שרה שיר ערש לְךָ
מתוך הארון.

אמא בקבר, מה עשית לה תום,
אמא בקבר, מה עשית לה תום.

תום,
ילדון פסיכופט,
גם אביך הוא אבא מוכה
הוא ברח לְמקלט.

תום,
לך לא אכפת,
למטפלת הוצאת אתמול
רק עין אחת.

חובש אז הגיע, גם הוא לא נמלט,
חובש אז הגיע, גם הוא לא נמלט.

תום,
איזה ילד אומלל,
מסתובב ברחובות ודוקר,
ממש קרנבל.

תום,
עד מתי עוד תסבול,
בלילות עוד בוכה על אמךָ
שסלחה על הכל.

אז למה את אמא קברת בַּחוֹל?
אז למה את אמא קברת בַּחוֹל?

קָר
קר,
מעורפל וגשום.
את הבטחת יום שבת אביבי,
יצאנו בלי כלום.

חם,
יום שרבי מייבש.
את הבטחת משקעים מהים,
קיבלנו רק אש.

שברת את ליבנו, איך זאת עשית?
כי את שרון וכסלר, ה-ח-ז-אית.

כפור,
ליל ברקים וסופה.
התקשרתי אלייך, אמרת
שתבואי תוך דקה.

באת,
התדפקת על דלתי.
אף אחד לא יודע שאת
נפגֶשֶת איתי.

הו איזו דרמה, איזו תפנית
כי את שרון וכסלר, החזאית.

קר,
אז הצעתי קפה.
את אמרת "שני סוכר" ולחשת,
אתה כה יפה.

חם,
אז ביקשתי יפה.
את אמרת "שמע, כואב לי הראש,
תזמין לי רופא".

שברת את ליבי, כיצד זאת עשית?
כי את שרון וכסלר, החזאית
.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מה זה?

כרגע אתה קורא את שלושה שירים ב-דמדומים וגמגומים.

כלים

%d בלוגרים אהבו את זה: