הים

הים.
געגועיי מוגשים לפניי
על מצע שטוח, כָּחוֹל.
יום אחד אקום ואלך,
אל תוך השטיח אצלול.

ניפוץ של מים שקופים,
העומק מזמין ונושם.
ישתתק האור המסנוור,
העור העוטף ייפרם.
דגיגי המצולה
יִלְחָשוּ את השביל:
שָׁם
הגעגוע רועם.

אני
אצלול אחריהם
כצרור מחשבות נחפזות,
לכרתים, לאמריקה
אל איי אוצרות.
מראות לוהטות בַּנְּקיקים
יחייכו, יחשפו מלתעות:
מה פניך נאות.
מעליך שטות אוניות
נושאות על גבן האילם
שלל משאות נשכחים,
כֶּפֶל פָּנים
וּבְכִי תינוקות
וכעס, כעס גידם.

הים.
מגש האפשרויות הכחול.
היום אלך אל הים, אתבונן.
יְמָרְרוּ עיניי כעוּבָּר
אל אמו האובדת,
יתנפלו מורעבות
אל הזגוגית השותקת,
וישובו פצועות
אל תוך חוריהן.

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“הים”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s