האחרים

6 במרץ 2009 § תגובה אחת

פתחי את כל הווילונות,
איני זקוקה לעלטה הזאת יותר.
אמא,
אני יודעת
שאני מתחילה להיזכר

ואני מתחילה לדעת.

הלחש המטייל
בפרוזדורי האחוזה,
הרחש הזוחל
במורדות הארובה,
מלמול הילדים ההוא
שעוצם את עפעפי הבית
וצועק אותי מן השינה

הוא חפרפרת האימה ששוב הציצה
מתוך המחילה.

אמא, תני לנו כבר אור!
עכשיו אפשר.
אני יודעת.

אבא מן המלחמה עוד לא חזר,
גם לא יחזור.
זוכרת איך חיכינו.

זוכרת לילה קר,
הדלת נפתחה, ואת נכנֶסֶת.
אחי הקטן תחילה.
זוכרת את הכר, ואת ידייך אמא,
את חפרפרת האימה שהתפרצה מן המרתף!
ואת הקור.

שלושתנו כאן נשארנו.

הווילונות עכשיו פתוחים –
תראי, אמא, כבר לא כואב!
המחילה ריקה. גם אני
מוחלת.
אני יודעת
שאהבת,
שאת אוהבת.

הבית הזה שלנו!

מודעות פרסומת

§ One Response to האחרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מה זה?

כרגע אתה קורא את האחרים ב-דמדומים וגמגומים.

כלים

%d בלוגרים אהבו את זה: