אולי פעם

אולי פעם היא הייתה בתי התינוקת.

אני יכול לראות את זה.
איך כשיצאנו אתה, אִמהּ ואני, לטיולי שבת בשבילים הכפריים, היו הצמרות בשדרת הצפצפה רוכנות בזו אחר זו אל עגלתה, להתבונן בכחול החד-פעמי של עיניה. ושתי עיניה הצטחקו, משתאות אל הירוק החדש של העצים – המוריקים גם בזקנתם ומאירים מתוך עלוותם עיניים לתינוקות.
אני רואה בדמיוני את פני התינוקת נפנות אליי – מבין זרועות אמה הספונה אל החלון ומתבוננת באור אחרון – ומאירות למראה הדלת הנפתחת ואביה הנכנס אל החדר. אני רואה אותי, מרימהּ ומקרבהּ אל פניי ואומר לה: תינוקת שלי. תינוקת שלי קטנה.
שאלוהים יִתֵּן לך חיים ארוכים וטובים.
איני זוכר איזה שם קראנו לה.

אני רואה אותה כעת.
נמוכה ושחוחה ועיניה, שעודן כחולות, כבושות ברצפה, מבוישות בזקנתן, וחיוך דק של התנצלות מנומסת על שפתיה כשהיא מדדה גם הערב לתוך המשרד.
חרושת קמטים כפי שהייתה סבתי בסוף ימיה, ללא אֹמר ניגשת לקחת את סל הניירות הניצב לצד רגליי, מתחת לשולחן, כדי לרוקנו לפני שתתחיל להעביר סמרטוט.
שוב אני צריך לזוז מעט כדי להניח לה להתכופף אל הסל – או בנדיבות להרימו בעצמי ולהגישו לה בשתיקה, והיא מהנהנת לתודה; שוב פוקעת בי לרגע סבלנותי לנוכח הפרעה אילמת זו, בדיוק כשאני עומד להקליד משפט אל סיומו; שוב איני מוצא מילה לומר לה מהִכָּנסה ועד עוזבה, וממילא נראה לי שאינה דוברת עברית.
היא מסיימת את מלאכתה, מדדה בצליעה אל מחוץ לחדר עם הדלי והמגב, עיניה כבושות.
אני לא זוכר אם אי-פעם ראיתי אותן.

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“אולי פעם”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s