טיפול זוגי

5 בספטמבר 2013 § השארת תגובה

מגיעים אליה פעם בשבוע
בשתי מכוניות, לפני העבודה.
יהושע בן-נון שלושים ושבע,
קומת קרקע דלת ראשונה.

לשיטה קוראים ״אימאגו״:
יושבים זה מול זה, נותנים ידיים,
להרפות ממחשבות ולהסתכל בעיניים.
כמו במחזה עם הוראות לשניים:
תגיד לה ככה, תעני לו כך,
ואסף, לנשום מהבטן, אל תשכח!

היום אני הגעתי ראשון,
הפסיכולוגית פתחה לי את הדלת.
״היא תקועה בתור לחניון וקצת מאחרת״.
״לא נורא״, הפסיכולוגית חככה כפיים,
״בוא תשב מולי בינתיים״.

״למה?״, שאלתי,
״טנטרה״, ענתה בחן,
״פשוט תשב ונתאמן,
עד שאשתך תבוא כמובן.
עד אז תהפוך למקצוען.״

טוב, אמרתי.
התיישבתי.
״בוא, תן לי יד. גם את השניה,״
אמרה הפסיכולוגית.
נתתי. היא הבוסית.
״את לא חושבת שהיא תיכף תדפוק?,״
״די, אסף. תנשום עמוק.״
נשמתי.

״בשבוע שעבר קצת נגענו בתשוקה.
אז בוא, אסף, תתן לי נשיקה,״
״לא!״, צעקתי, ״היא תיכף מגיעה!״
״טוב, אז תעקוב עם העיניים״, אמרה המטפלת,
והרימה גבוה לאוויר
מטוטלת.
עקבתי.

לפתע נפתחה הדלת.

שלוש אמזונות נכנסו, די עירומות.
״תסתכל״, אמרה המטפלת, ״כמה הן דומות.
כמה הן דומעות.
למעשה אתה עכשיו בתוך חלום.
הוא שלך. תרשה לעצמך. תזרום.״
זרמתי.

נסחפתי על זרמי האמזונס,
הגעתי עד לאופק
ותפסתי את השמש בקרנה,
עירומה,
אדומה,
פתאום הדלת נפתחה.

נכנס הגמד סיפורון, מעופף,
מהסיפור שהקראתי בבוקר.
הוא שלף עיפרון צבעוני ונופף,
וצעק עצבני, ״זה יעלה לך ביוקר!
רשע בוגדני, עכשיו קום והתכופף!״
הוא נעמד מאחוריי,
קירב אליי את העיפרון –

וזהו סוף הזיכרון.
ונפתחה הדלת.

״שלום! הגעתי!״,
כולה זוהרת, בחיוך מעין לעין
ושמלה שחורה קצרה,
כל כך תמירה וחכמה.
בואי אשתי,
היכנסי,
בואי כבר
לטיפול הזוגי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מה זה?

כרגע אתה קורא את טיפול זוגי ב-דמדומים וגמגומים.

כלים

%d בלוגרים אהבו את זה: