בסוף היום

11 בספטמבר 2013 § השארת תגובה

בסוף היום היא נכנסת למשרד,
חרושת קמטים כסבתי בתמונה.
עם מגב ודלי ביד,
כי צריך לאכול
גם לעת זקנה.

מתוך הקמטים היא מחייכת,
ובעיניה הכחולות
עוד אפשר לראות
שפעם, בארץ אחרת,
היא הייתה תינוקת קטנה.

היא שכבה בעגלה וחייכה
לצמרות העצים בשדרה.
הם חייכו אליה בחזרה,
ואמא ביקשה בשבילה:

מי ייתן וחייך
לא יידעו מחסור
שתמצאי כתף בצר לך,
ובחורף כסות לעור,
ומי באר זכים
כשיבואו ימי שרב,
ועיניים שיראו אותך
כמו שאני רואה אותך עכשיו.

בסוף היום היא נכנסת למשרד,
חרושת קמטים כסבתי בתמונה.
עם מגב ודלי ביד,
כי צריך לאכול
גם לעת זקנה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מה זה?

כרגע אתה קורא את בסוף היום ב-דמדומים וגמגומים.

כלים

%d בלוגרים אהבו את זה: