קעקוע

12 בספטמבר 2013 § השארת תגובה

אחרי שש שנים ושתי בנות
הגיע זמן להתחתן,
אז נסענו לקפריסין,
החצר של השכן,
ובערב השני
בחוף של לרנקה
אחרי שכבר הסרת
את השמלה הלבנה,
אמרת לי, "תסתכל,
דווקא יש כאן חתיכות,
הצעירות האלה, הן,
הן לא כל כך רעות,"
אז אמרתי לך, "עזבי,
את לא פחות,
וזה ברור,
כי יש לך אחלה גוף
ופירסינג בטבור,
ואם את עוד רוצה
להיות ממש כמותן,
נשאר לך רק לבחור
איזו כתובת קעקע.״
ואז פתאום הפתעת
ואמרת בלי פחד, "טוב,
אז בוא נלך עכשיו
ונעשה ביחד."

(אחרי שנים של שידולים לשווא,
פתאום הפתעת!
איך תמיד רציתי
שתהיי מקועקעת!
אבל את, את עקשנית, את מרובעת).

וכך יצא שגם הפעם
החריתי אחרייך, ״יאללה״,
ורצנו בטירוף,
כמו ילד וילדה כדי לסמן בגוף,
להוטים לאיש מקצוע שיצרוב בלהב דק
שני פצעים שחורים שיבטלו את המרחק,
ויקלף את האבק שהצטבר עם השנים,
ויכאיב לשנינו יחד כמו לצמד מרדנים,
ומול כל ההבדלים שהרימו ראש מזמן
עכשיו לשנינו על העור חרוט אותו סימן.

אז מבטיח לא לרצות ממך יותר
להיות דבר אחר
ממה שכבר,
אשתי שלי,
עכשיו כשיש סוף סוף גם לך
באמצע הצוואר
קעקוע כמו שלי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מה זה?

כרגע אתה קורא את קעקוע ב-דמדומים וגמגומים.

כלים

%d בלוגרים אהבו את זה: